דקל

דקל

תקן הגזע

כללי

תקן מספר 148 יצא לאור בתאריך 30 במאי 2001
תאריך קביעת התקן שבתוקף: 13 במרץ 2001
מדינת חסות: גרמניה
ייעוד: כלב ציד מעל ומתחת לפני האדמה.
מיון: קבוצה 4, דקלים. עם מבחן עבודה.

תקציר היסטורי קצר: הדקל, מוכר מאז ימי הביניים, אז כלבים גודלו במיוחד לצורכי ציד מתחת לפני האדמה. מכלבים קצרי רגליים אלו נוצר הדקל והוכר כאחד מכלבי הציד היעילים והרב שימושיים ביותר. לכלב זה יש גם הישגים מעולים בעבודה מעל פני האדמה, ככלב הרחה העוקב אחר החיה הנרדפת בציד. המועדון הוותיק ביותר המסור לטיפוח הגזע הינו מועדון הגזע הגרמני (Deutsche Teckelklub) שנוסד בשנת 1888. המועדון דואג במיוחד לבעיות בריאות בגזע, בעיות ראיה ושמיעה והתקפי אפילפסיה בלתי רצויים והנדרשים לפיקוח. מזה עשורים הדקל גודל בשלושה גדלים (סטנדרט, זעיר וארנבי) ועם שלושה סוגי פרווה (קצר שיער, שיער זיפי וארוך שיער).
כלבי הדקל הותאמו לציד מעל פני הקרקע ומתחת לפני הקרקע. זהו למעשה הגזע היחיד המבצע 2 סוגי עבודה. המגדלים התאימו אותו לצרכיהם ופתחו שלושה סוגי פרווה כך שכיום ניתן למצוא את הדקלים עובדים בכל תנאי שטח ובכל אקלים. עיקר הפעילות של מועדוני הגזע בגרמניה ובעולם עדיין משמרים את יכולות הציד של הגזע. האופי של הדקלים ייחודי, והם נחשבים לכלבים פקחים במיוחד עם יכולת התמדה, סבלנות ועקשנות. בזכות גודלם הם מתאימים היטב לחיים בסביבה עירונית דבר התורם מאוד לפופולריות שלהם.

הופעה כללית

כלב נמוך, קצר רגליים, ארוך אך בנוי קומפקטית, שרירי מאד עם נשיאת ראש אתגרית והבעה ערנית. למרות העובדה שרגליו קצרות ביחס לגופו הארוך, אין הכלב נכה, כבד או מוגבל בתנועתו. כמו כן אין הוא בעל מופע כחוש או חלש. הופעתו החיצונית מאפיינת את המגדר.

הדקל קצר השיער מייצג את המבנה הטיפוסי של הגזע. מבנה זה מציג ראש הנישא בגאון על צוואר מלא חן. זרבובית מאורכת והבעה ייחודית (יש האומרים "מתריסה") הגוף מלא עוצמה עם זיוותים חזקים מלפנים ומאחור, חזה קדמי מפותח וקו תחתון אסוף לא יתר על המידה. צללית זו משותפת לכל שלושת תצורות הפרווה, לפרווה הזיפית שניצב בתווך והזקנקן מוסיף ריבועיות לאותה זרבובית ממש והפרווה הזיפית המעט יותר סבוכה מוסיפה נפח העלול להתפרש אצל הלא בקיא בגזע ל"עצם". וסוגר את העמודה הדקל ארוך השיער המתהדר בניצוי אך המציג אותם מאפיינים גופניים ממש כמו הדקל קצר השיער. השוני בין השלושה מתבטא גם בהבעה כמו שתספורת משנה את המראה ויוצרת דימוי אחר. המבנה השרירי הנראה היטב בדקל קצר השיער מתרכך ומתעדן בווריאנטים בעלי השיער הארוך והפרווה הזיפית. בתנועה יבוא לידי ביטוי מאפיין הפרווה. בדקל קצר השיער אנו נראה את השרירים נעים בתאום עת הכלב מייצר תנועה ללא מאמץ, הדקל בעל הפרווה הזיפית ינוע בעוצמה בדומה לקצר השיער אך השיער הזיפי יעמעם מעט את חדות התנועה והשיער הארוך יתנפנף בניצויו כאשר קפיציות התנועה ועוצמתה תבוא לידי ביטוי במהירות גבוהה.

מידות חשובות

מרחק הגוף מעל האדמה כשליש הגובה בשכמה, אורך הגוף מותאם הרמונית לגובה בשכמה ביחס של כ- 1 : 1.7-1.8 .

תקן הגזע מדגיש שתי מידות ופרופורציות חשובות בגזע. האחת היא כי על החזה העמוק להימצא בפועל בשליש הגובה של הכלב דבר שיתרחש בזכות העובדה כי החזה מעמיק למעשה אל מתחת למרפקים. מידה שניה היא היחס בין אורכו של הכלב לגובהו. שוב מתייחס התקן לכלב הארוך והפעם שם מגבלה כמותית ברורה: על הכלב להיות ארוך פי 1.8-1.7 מהגובה. מידה זו חשובה לא רק כדי לתאר את הכלב המאוזן וההרמוני אלא כיוון שתקן הגזע אינו מגדיר כלל, בין טיפוסי הגדלים השונים, את גובהו של הכלב אלא את היקף החזה ואת המשקל. בדרך זו התקן בהחלט בפועל את הגובה כיוון שכלב גבוה מדי יהיה בהכרח גם ארוך יותר ולמעשה יאבד לחלוטין את הטיפוסיות שלו. לגובהו של הכלב חשיבות עצומה בתפקודו ככלב ציד בשלושה היבטים: האחד קשור לעובדה כי כלב נמוך, מטבע הדברים יהיה אפו קרוב יותר לאדמה וכך יכולתו לקלוט מולקולות ריח יגדל. כלב גבוה יאלץ לאמץ את צווארו מטה לאותה המטרה. הסיבה השנייה קשורה לעובדה כי כלבי הדקל, שייכים למעשה לקבוצת כלבי המרדף האיטי (האונדס) ונועדו אם כך לעקוב בעקשנות אחר החיה הנרדפת ולא לרדוף אחריה במהירות. כלב נמוך קצר רגליים ישרת מטרה זו היטב. התופעה חוזרת על עצמה ברבים מכלבי המרדף האיטי (כגון הבאסט). למרדף האיטי חשיבות ייחודית בעת הציד: במידה והכלב ירדוף במהירות רבה מדי אחר הארנבת הרי זו תישא רגליה ותתרחק במהירות מהשדה. לעומת זאת כאשר כלב איטי מתקרב אל הארנבת, הוא יגרום לה לקפץ מעט למרחק מה ולא לעזוב את יחידת השטח. בדרך זו כלב מאומן דוחף למעשה את הארנבת לכיוונו של הצייד המחכה עם הרשת או הרובה. מבדקי העבודה האמריקאים לדקלים בנויים על רעיון זה ובאחד מסוגי המבדקים מחפשים ארנבת בפועל והמבדק מסתיים כאשר הכלב מצליח להביא את הארנבת למרחק של 50 מ' מהצייד (כנהוג באמריקה אין ציד בפועל). ההיבט השלישי קשור לעובדה כי רק כלב נמוך יוכל להיכנס למחילות ולרתק בתוכן או לחלץ מהן שועל, סמור או גירית.

התנהגות וטמפרמנט

ידידותי בטבעו, לא עצבני או תוקפני, מאוזן. כלב ציד בעל יצר עבודה חזק ושמור, בעל חוש ריח מצוין.
תקן הגזע בסדר הפירוט המקובל בגזעים אחרים מתייחס לנושא אופיו של הכלב. התקן מתייחס לכלב ידידותי ללא עצבנות וללא תוקפנות. התקן משתמש במילה NERVOUS הניתנת לתרגום בשני אופנים גם הססנות וחששנות וגם מזג רוח לא נשלט. שני היבטים אלו אינם רצויים.
הכותבים מתעכבים על יצר העבודה הטבעי של הכלב וכאן מתבקשת הרחבה נוספת: על הדקל להיות כלב חכם הניתן בקלות לאילוף ואימון, בהיותו עובד במרחק מבעליו. העובדה כי התקן מבקש כלב ידידותי וחסר תוקפנות מתקשרת גם ישירות להיותו כלב ציד. הדקלים היו צדים בחבורות ולכן חייבם היו להיות בעלי כישורים חברתיים ראויים בנוסף והיה והכלב מצא את החיה הנרדפת הרי אמינותו בעלת ערך משמעותי לצייד. אם היה הכלב מפר פקודה או התנהגות ראויה ופוגע בחיה עצמה הרי העור והפרווה יקרי הערך כמו גם הבשר, היו עלולים להיפגע. חשוב היה לציידים כי הכלב ירתק את החיה למקומה עד לבואו של הצייד למקום ואחר כך להוציא אותה מהמחילה כאשר הפגיעה בה היא מינימלית. העובדה כי הכלב מתבקש להיות בעל היכולת לצוד אל מתחת לפני הקרקע, כלומר להיכנס למחילות משמעותה כי המדובר בכלב אמיץ מאין כמותו ולא פחות מכך, עקשן. בקרקעית המחילה הגנו על חייהם שועל גירית או סמור ועל הכלב היה לשלוף אותם מהמחילה ללא מורא.
כיום רבים מהכלבים בעולם אינם צדים אלא הפכו להיות כלבי משפחה ואולם ראוי לציין כי בארצות רבות כגון ארה"ב, גרמניה, בריטניה, סקנדינביה ועוד מתקיימים מבחני עבודה לגזע ובהם נדרשים הכלבים לעקוב אחר שבילי ריח ולהוכיח את כישוריהם ואופיים הטבעיים. תקן הגזע אינו מתעלם מעובדה זו ומציין כי הדקל חייב במבחן עבודה.

ראש

מאורך במבט מלמעלה ובפרופיל. נהיה צר בהדרגה ובאחידות לכיוון רקמות קצה האף, אך לא מחודד. גשר העצמות העל עיניות (גבה) מודגש. עצם וגשר האף, ארוכים וצרים.

אזור גולגלתי:
גולגולת: די שטוחה, נאספת בהדרגתיות עם גשר אף קשתי מעט.
סף מצח: מוזכר בלבד.
במבנה הראש והגולגולת הדרישה הכללית הינה לראש במבנה מאורך ואולם לא יותר מדי כדי לא להקנות מבנה חלש וכדי להישאר באיזון לגוף ולצוואר. שתי דרישות אחרונות אלו מדגישות כי אין כוונת התקן לחפש את הראש הארוך ביותר האפשרי אלא את הראש הנכון ביותר. הגולגולת שטוחה יחסית ומתעגלת בקצוות לכיוון הלחיים השטוחות והלא מודגשות. שריר המסטר העובר דרך קשת העול חייב איפה להתמזג היטב במבנה הפנים ולא לבלוט. סף המצח נראה, אך רדוד ככל הניתן ואילו בסיס הזרבובית רחב. הזרבובית נהיית צרה לכיוון קצה החוטם ואולם בשום אופן לא מתחדדת. השפה העליונה, המכסה את הלסת התחתונה, צמודה ואינה תלויה.
תיאור זה של הראש, שאין בו שום מבנה מוגזם, מפנה אותנו למראה חרוטי כולל, שהאף הוא קדקודו. המבנה היחידי החורג מעט מהקווים השוטפים הוא גשר האף המעוגל כמעה כלומר המרשה אף מעט רומי.

אזור קדמת הגולגולת:
אף: הקצה הרקמתי של האף מפותח היטב.
התקן מציין לגבי החוטם כי עליו להיות מפותח ואינו מציין את צבעו. נדרש צבע שחור או צבע כהה אחר המותאם לצבע הפרווה בכלבים בהירים.
זרבובית: ארוכה, רחבה מספיק וחזקה, יכולה להתפתח לרווחה, נקודת פתיחת הלסתות בקו העיניים.
שפתיים: מהודקות, מכסות היטב את הלסת התחתונה.
לסתות ושיניים: לסת עליונה ותחתונה מפותחות היטב. מנשך מספריים, מאוזן וסוגר בהידוק. משנן מלא של 42 שיניים, אידיאלי, בהתאם לדרישות מבנה הפה של כלב ועם ניבים חזקים המותאמים במדויק זה לזה.
המשנן הנדרש בתקן הוא מלא כשהתקן מדגיש את הימצאותם של שני הניבים. היעדר טוחנת מספר 3 וגם PM1 לא משמעותי. המנשך הנדרש הינו מנשך מספריים כשהתקן מדגיש מנשך הדוק. בהמשכו של התקן מופיע רשימת השגיאות והפסילות שלשיניים חלק בהם. כאן יש להדגיש כי לכלב הדוחף את ראשו לתוך מחילה, השיניים הם כלי העבודה הפיסיים העיקריים והחשובים ובעצם הבלעדיים ולכן אין להקל בחשיבותם. כל זאת בניגוד לכלב העובד בשטח פתוח שבנוסף לשיניו יכול להתמודד עם טרף בעזרת שימוש נכון בכוח תנועת הגוף, בעזרת הצוואר והגפיים ועוד.
המשנן והמנשך זוכים להתייחסות דקדקנית והחשיבות לדבר נובעת משתי סיבות. הראשונה, אובדן שיניים במהלך השנים, והשנייה הצורך במערכת חותכות וניבים יעילים עד כמה שאפשר במפגש בתוך המחילה. אין לסלוח על מנשך שאינו מספריים או על חוסר בניב או בחותכת. החלק החותך חייב להיות מושלם ויעיל עד כמה שאפשר. כאשר הכלב חושף שיניים לנשיכה השרירים מכווצים את האף והמנשך נחשף לפנים. השיניים האחוריות יותר במשנן פחות חשובות לנשיכה הקריטית. חוסר בפרה מולריות או בטוחנת השלישית נסלחות. הלסתות יכולות להיפתח ממש מקו העין למפתח ענק. הלסתות הארוכות יכולות לפעול בעומק והנשיכה על כן קטלנית. השפתיים הדוקות ואין עור עודף על הראש, אך בכדי שתתאפשר פתיחה כה נרחבת של הלסתות חייב שיהיה מספיק עור לפתיחה שכזאת.

עיניים: בגודל בינוני, אובליות, ממוקמות במרחק טוב זו מזו, עם הבעה אנרגטית ברורה אך ידידותית. אין העיניים בולטות. צבע מבריק, בצבע חום אדמדם כהה עד חום שחור וזאת בכל צבעי הפרווה. עיניים בהירות, חיוורות או בעלות קרנית בהירה מודגשת, בכלבים בעלי צבע משוייש, אינם רצויות אך נסבלות.
על העיניים להיות בגודל בינוני, רחוקות יחסית זו מזו ולא בולטות. יש להעדיף תמיד עין כהה ללא קשר לצבע הפרווה ואין לקבל עין בהירה. התקן מפליג לו בביטויים ספרותיים עד כמה לא מבוקשים עיניים בהירות וחיוורות, למעט בכלבים משויישים.

 

אוזניים: ממוקמות גבוה ולא יותר מדי קדימה. ארוכות מספיק אך לא כדי הגזמה. מעוגלות, לא צרות, מחודדות או מקופלות. בעלות תנועתיות כשהשפה הקדמית צמודה ללחי.
האוזניים מתמזגות למבנה הכללי של הראש במיקום גבוה ומרכזי, נופלות וצמודות לגולגולת. אורך ראוי של אוזן הוא זה המגיע לפינת הפה. המרקם של האוזן גמיש ומעט משיי. מבנה זה חיוני לכלב הדוחף את ראשו לתוך מחילה. אוזן בולטת וקשיחה תפריע ותישבר במאמץ זה.


מלבד הכלב השני מימין האוזניים במיקום וגודל נכון
צוואר: באורך מספק, שרירי. יבש, בעל קשת קלה בקצהו העורפי, נישא בחופשיות וגבוה.

הצוואר הארוך, השרירי והמקושת משלים את המראה האצילי של הראש. התקן דורש צוואר יבש ושוב יש לראות דרישה זו כחלק מהתאמתו של הכלב לציד המחילה. עור רפוי עלול להיתפס בשיניה של הגירית הנאבקת על חייה בתוך המחילה.

גוף

קו עליון: מתמזג בהרמוניות מהצוואר לכיוון המותנית המשופעת כמעה.
שכמות: מודגשות.
גב: מאחורי השכמה הגבוהה, הקו העליון רץ מחוליות החזה כשהוא ישר או מעט משופע לכיוון החלק האחורי. הקו העליון יציב ושרירי.
התקן לא משאיר פשרות לגבי הקו העליון הישר המאוזן, תכונות שלא תתאפשרנה בכלב ארוך מדי.
על הקו העליון לזרום בהרמוניות מהשכמה החזקה לעבר בסיס הזנב. עליו להיות ישר מלא עוצמה ושרירי. בעוד הגב ישר ללא פשרות הרי יתאפשר שיפוע קל לכיוון המותן ממנה ממשיך הקו ונופל בעדינות מעל גבי המותנית המשופעת קלות. בשום אופן אין לקבל קו עליון השקוע מאחורי השכמה וגם לא קו עליון נמוך בשכמה כלומר שחלקו הקדמי של הקו העליון נמוך יותר מחלקו האחורי. המבנה העליון החזק והשרירי חיוני כיוון שחלק מעוצמתו הקדמית של הכלב מגיעה מחלקו האחורי ומועברת דרך חוט השדרה קדימה. יש לדמיין את הכלב שחצי גופו הקדמי רכון בתוך המחילה. רגליו הקדמיות מנסות להיאחז ולהרחיב את פתח המחילה בעוד שרגליו האחוריות דוחפות קדימה.


קווים עליון ותחתון נכונים קווים עליון ותחתון שגויים
מותניים: שריריות וחזקות. באורך מספק.
מותנית: רחבה ובאורך מספק. מעט נופלת.
המותן החזקה והשרירית חזקה במיוחד וארוכה. בכלבי עבודה רבים אנו מבקשים מותן קצרה וקומפקטית ואין המצב כך כאן. מצד שני אין לקבל מותן ארוכה מדי ועליה להיות קצרה משמעותית מהגב. גב ומותנית חלשים לא יוכלו להעביר עוצמה זו ביעילות מתבקשת.
חזה: עצם בית חזה מפותחת היטב וכה מודגשת עד כי היא משוקעת מעט בכל צד. בית החזה אובלי, במבט חזיתי. במבט מהצד או עליון הוא מלא נפח ומאפשר מקום רב להתפתחות הלב והריאות. הצלעות משוכות היטב לאחור. כאשר להב הכתף והזרוע באורך מספק ובזיוות נכון, הרי הרגל הקדמית מכסה בפרופיל את הנקודה התחתונה ביותר של עצם בית החזה.


שגיאה חמורה
בית החזה רחב, אובלי (צורת ביצה ) ומרווח. המראה המוכר מהסרטים המצוירים של כלב דמוי נקניק ארוך הוא מראה זר לחלוטין לגזע ובית החזה מלא העוצמה אמור לשדר זאת.
על בית החזה להיות נמוך מעט מהמרפקים. עומקו הראוי של החזה הוא במחצית המרחק שבין מפרק הכפה למרפק. ה"סטרנום" - עצם החזה הקדמי הינה במבנה מוגזם. זהו אחד מהמאפיינים החשובים של הדקל ובהעדרו הכלב מאבד מאופיו ומאיזונו. התקן מציין גם כי מבנה זה כה מודגש עד כי יש בו שקעי צד.

קו תחתון וקו הבטן: מעט משוך מעלה.
הבטן מעט משוכה מעלה ואולם רחוק מהמבנה של כלב הרוח. בשיפוט חשוב לחפש מבנה שאינו מראה את הכלב הגורר את חלקו התחתון.

זנב: אינו ממוקם גבוה מדי, נישא בהמשך הקו העליון. מותר כיפוף קל בשליש האחרון של הזנב.
הזנב ממוקם מעט נמוך עקב שיפוע המותנית, ונישא בהמשך לקו העליון. השליש האחרון של הזנב מעוקל מעט ואולם אין הוא נישא מעל לקו העליון. למרות שהדבר אינו מודגש בתקן יש לבדוק היטב את חופשיות החוליות הבונות את הזנב ולהעניש כל קשיות או חריגה מבנית.

גפיים

מבנה קדמי:
כללי: שרירי וחזק, מזוות היטב. במבט קדמי הרגליים הקדמיות נקיות עומדות ישר עם עצם בחוזק טוב. רגליים מצביעות הישר קדימה.
כתפיים: שריריות גמישות. להב הכתף ארוכה ומשופעת, ממוקמת היטב קרוב לחזה.
זרוע: באורך שווה ללהב הכתף, בזווית כמעט ישרה לה. עצם חזקה ועטופה שריר חזק, ממוקמת היטב קרוב לצלעות אך חופשיה בתנועה.
מרפקים: אינם פונים החוצה או פנימה.
אמה: קצרה, אך עדיין באורך המביא את הכלב למרחק מהאדמה שהוא שליש מגובהו בשכמה. האמה ישרה ביותר.

מפרקי הכף: קרובים זה לזה מעט יותר מאשר מפרקי הכתף.
כף: במבט מהצד אסור שתהיה נוקשה וגם לא שקועה יותר מדי.
כפות קדמיות: אצבעות צמודות מקושתות היטב ועם כריות חזקות, עמידות ובעלות ריפוד טוב וציפורניים חזקות. לאצבע החמישית אין ייעוד אך אסור להסירה.
המבנה המוגזם של עצם החזה הקדמי משתלבת היטב עם מבנה הגף הקדמית: להב השכמה שווה באורכו לזרוע ושניהם בזווית ישרה זה מזה כאשר השכמה מעל המרפק. מבנה זה תורם למראה הארוך של הכלב ומעל לכל לאיזון למרות ההגזמה המבנית. המבנה הקצר של הגף הקדמי נוצר בעיקר עקב האמה הקצרה. אין לקבל זרוע קצרה מדי כיוון שהדבר יגרור כלב בעל מגבלות תנועה. אורך האמה צריך להביא את הכלב למידה הנדרשת בתקן והיא כי הנקודה הנמוכה של החזה נמצאת בשליש הגובה בשכמה.
התקן מדגיש עצמות חזקות וישרות. גם כף הרגל חזקה וישרה ללא מפרוק הפוך. המרחק בין שתי הכפות שווה או מעט קצר יותר מהמרחק בין שתי השכמות. בעבר קיבל התקן עיוות מסוים בגפיים הקדמיות, דמוי מבנה "חזית המלכה אן" בבאסט, אך עם השנים השתנו הדרישות והיום יש בהחלט לבקש או לפחות להעדיף בגידול ובזירה, גף ישרה לחלוטין. כף הרגל חזקה עם כריות טובות ואצבעות צמודות. תיאור זה מופיע בתקני כלבים רבים ואולם כאן עלינו לזכור כי המדובר בכלב החייב לרכז עוצמה רבה דווקא באזור זה של הגף, בעת החפירה במחילה.
הדגש הנוסף המצוי בתקן בהקשר הגף הקדמית הוא של השכמה. עליה להיות חזקה, שרירית ומלאת עוצמה ומהווה חלק מהקו הזורם מהצוואר אל הגב. על השכמה להיות בגובה המותנית או מעט יותר ובשום אופן לא נמוכה ממנה. התנועה בין שתי השכמות חייבת להיות חופשיה כדי לאפשר צעד ארוך המתחיל ממנה ותנועה מלאת עוצמה של הגף הקדמית. שוב דרישה חיונית לכלב החופר ואף נלחם בתוך מחילה.

מבנה אחורי:
כללי: בעל שרירים חזקים, ביחס נכון לחלק הקדמי. זיוות חזק בברך ובמפרק העקב. עמידת רגליים מקבילה מאחור לא צרה ולא רחבה מדי.
ירך: צריכה להיות בעלת אורך טוב ושרירית היטב.
מפרק הברך: רחב וחזק עם זיוות מודגש.
שוק : קצרה, בזווית כמעט ישרה לירך. שרירית היטב.
מפרק העקב: נקי, עם גידים חזקים.
עקב: ארוך יחסית, תנועתיות טובה אל מול השוק, מכופף מעט קדימה.
כפות אחוריות: ארבע אצבעות צמודות, מקושתת היטב. עומדות ביציבות על כריות חזקות.

בחלקו האחורי של הכלב מציין התקן את המותנית המשופעת מעט. יש לציין כי גם מותנית ישרה תתקבל לעומתה מותנית משופעת מדי תיענש בזירה. חלקו האחורי של הכלב חשוב והכוח המיוצר בו, זורם קדימה דרך עמוד השדרה. מבנה הגף האחורי הוא כמעין סדרה של זוויות. הירך הארוכה מייצרת זווית ישרה עם הקו העליון מצד אחד ומצד שני היא מייצרת זווית ישרה ובולטת עם השוק ושוות אורך לה. השוק יוצרת בעקב גם היא זווית ישרה ובולטת עם הכף. הכף עצמה מאונכת לקרקע ואינה מכופפת. מבנה זה המבוסס על שרירים חזקים הוא המאפשר לכלב דחיפה חזקה ומרשימה. חשוב כי העקבים יהיו ישרים וגמישים. יש להעניש בחומרה קרסול קשיח ועקבים הפונים החוצה או פנימה.

תנועה

על התנועה לכסות היטב את הקרקע, שוטפת ואנרגטית, עם שליחה רחוקה של הצעדים הקדמיים ללא הרמה מוגזמת של הגפיים, דחיפה ותנועה אחורית חזקים שצריכים לייצר ולהעביר מעט קפיציות לקו הגב. על הזנב להינשא באופן הרמוני וממשיך לקו הגב, מעט נופל. תנועה מקבילה מלפנים ומאחור. אין התנועה צרה מלפנים ואין זריקת כפות, אין הכפות פונות פנימה או החוצה. תנועה אחורית לא צרה ולא רחבה מדי, ללא עקבי פרה או קער החוצה.
התיאור האנטומי של הכלב מתאר התקן את התנועה. המבנה המיוחד של הדקל מאפשר לכלב הבנוי נכון תנועה מלאת אנרגיה ועוצמה. הרגליים נעות בחופשיות, ישרות ומכסות שטח ניכר ללא מאמץ יתר. הקו העליון יציב בתנועה והכוח נבנה קדימה ולא מעלה. בכלב הדוחף בחוזקה ניתן לראות כי הקו העליון משופע מעט לאחורנית. עובדה זו עשויה לבלוט בדקל שהזוויות האחוריות שלו חזקות במיוחד, המותנית שלו משופעת מעט באופן טבעי והשכמה לעומתה מלאת עוצמה. למעשה זהו אחד מהמאפיינים הטובים שיש לחפש בכלב הנע נכון.

עור ופרווה

עור: צמוד.

פרווה:
שיער קצר
שיער: קצר, סמיך, מבריק, חלק וצמוד. צפוף וקשה. ללא קרחות שיער בשום מקום.
זנב: עדין, מלא שיער אך לא בשפע. שיער ארוך יותר בחלק התחתון של הזנב אינו שגיאה.
צבע:
א. צבע אחיד: אדום, צהוב אדמדם, צהוב, כל אלו עם או בלי תפזורת של שערות שחורות. צבע אחיד הוא המועדף ואדום בעל ערך רב יותר מהצהוב אדמדם או הצהוב. כלבים מאוזנים שיש להם תפזורת ניכרת של שערות שחורות יסווגו כבעלי צבע אחיד ולא כבעלי צבע אחר. לבן אינו רצוי ואולם כתם קטן אחד לא יפסול. אף וציפורניים שחורות. גם חום אדמדם מותר אך אינו רצוי.


ב. שני צבעים: שחור עמוק או חום, כל אחד מהם עם כיתום טן או צהוב ("ברנד") מעל העיניים, בצדי הזרבובית ושפה תחתונה, בחלק הפנימי של אפרכסות האוזניים, בחזה קידמי, בחלק הפנימי והאחורי של כל רגל וכפה, סביב פי הטבעת ומשם ממשיך עד כדי שליש או מחצית מהחלק התחתון של הזנב. אף וציפורניים שחורים בכלבים שחורים וחומים בכלבים חומים. לבן אינו רצוי ואולם כתם קטן אחד לא יפסול. כתמי טן או צהוב ("ברנד") נפוצים מדי, לא רצויים.


ג. משוייש (מנומר, מפוספס נמרי): צבע היסוד הוא תמיד הצבע הכהה (שחור, אדום או אפור). רצויים כתמים לא אחידים בצבע אפור או בז' (כתמים גדולים לא רצויים). לא על הצבע הכהה ולא על הבהיר להיות שולטים. הצבע של דקל מנומר הוא אדום או צהוב עם פספוס כהה יותר. אף וציפורניים בצבע דומה לבעלי צבע אחיד או שני צבעים.

משמאל הנימור יותר בולט אך מימין המבנה והטיפוס יותר נכון

ד. צבעים אחרים: כל הצבעים שלא צוינו עד כה.

הדקל ממוין על פי 3 טיפוסי פרווה: חלק (קצר) שיער, ארוך שיער ושיער זיפי. המבנה האנטומי של שלושת טיפוסים אלו שווה וההבדל היחידי הוא סוג הפרווה. בעבר היו כל הכלבים קצרי שיער וזהו אם כן הגידול הקלאסי. עם הזמן בוצעו הכלאות כנראה עם קוקר ספניאל כדי לקבל ארוכי שיער והכלאות אחרות בנראה עם טריירים כדי לקבל שיער זיפי.
בקצרי הפרווה נדרש שיער קצר, סמיך מבריק ובעל קשיות מסוימת. זהו מעטה ההגנה של הכלב הנכנס למחילה כמו גם הגנה ממים ולכן עליו להיות מושלם במבנהו.
בבעלי השיער הזיפי נדרש שיער זיפי אחיד באורכו בכל הגוף, למעט בזרבובית עליה גדל זקן, ובגבות הסמיכות ובאוזן, שם השיער דווקא קצר במיוחד. מבנה זה של פרווה נועד להקנות הגנת יתר לכלב בתנאי שטח קשים במיוחד של מחילות החפורות בין שברי סלעים למשל.
בבעלי השיער הארוך נדרשת פרווה רכה. לכלב יש גם ניצוי סביב הצוואר, על הגפיים, הבטן והזנב. על האוזן הניצוי ארוך ובזנב הוא נישא כדגל. מבנה זה של פרווה התאים לכלבים העובדים בסביבה קרה, רטובה, ביצתית ומרובת שלוליות.
גם בארוכי השיער וגם בבעלי השיער הזיפי נדרשת פרווה תחתית הנעדרת בחלקי השיער. בבעלי השיער הזיפית היעדר פרווה תחתית נחשב כשגיאה חמורה ואולם בארוכי השיער אין היעדר הפרווה התחתית ברשימת השגיאות אך עדיין יש לבדוק זאת ולהגיב בשיפוט. הפרווה התחתית אמורה לתת מעגל הגנה נוסף לגופו של הכלב, בפני מזג האוויר ובמיוחד בפני מים. בעלי הפרוות הארוכות (הזיפיים וארוכי השיער) חשופים יותר למעבר מים דרך השערות ולכן זקוקים למעטה הפרווה התחתית בעוד שבעלי השיער הקצר אינם זקוקים לכך כיוון שהפרווה התחתית והפרווה העליונה התמזגו לשכבה אחת, צפופה ומגינה.


שיער זיפי

שיער: עם הזרבובית הגבות והאוזניים יוצאים מהכלל, על השיער להיות מושלם באחידותו וצפוף, שיער עליון סמיך, זיפי ובעל פרווה תחתית. לזרבובית יש זקן ברור. גבות עבות. הפרווה על האוזניים קצרה יותר משאר הגוף, כמעט קצרה וחלקה.
זנב: מכוסה היטב, באחידות ובפרווה צפופה.
צבע: שולט צבע חום חזיר בר בגוונים בהירים או כהים כמו גם צבע חום עלים יבשים. חוץ מזה כשאר הצבעים שצוינו עבור חלק השיער א-ג.

תצורות הפרווה השונות מעניקות את העושר הצורני בגזע, ולמעשה משפיעות יותר מכל על הטיפוסיות. עמדנו כבר על המאפיינים של הפרוות השונות ומכלול הצבעים המופיע בהם משקף את הדרך בה גובש הגזע. אם נתייחס לעיקרון הצבעים הנדרש בגזע יש לנו 2 הנחיות חשובות:
הראשונה לחפש את הצבעים האחידים והשנייה לחפש את הצבעים העמוקים. צבעי היסוד מתפלגים קלות בין אורך הפרווה ,הקצר, הארוך והזיפי כשלמעשה אופי הפרווה קובע את הצבעוניות המתקבלת. הפרווה הארוכה למשל מופיעה לעיתים עם קצוות שיער שחורים, והדבר נראה כצבע משתנה של פרווה מאדום לשחור ואילו תופעה דומה בפרווה הקצרה תיצור את הרושם כאילו הפרווה אינה נקיה, מפויחת. הפרווה הזיפית מציגה תערובות של חום ואפור, צבעי ”חזיר בר או עלים יבשים“ ומהווה צבע ייחודי יותר לסוג פרווה זה. הצבע המסקרן מכולם, המשוייש מביא עימו שלל בעיות גנטיות וחייבים לתכנן את ההרבעות בצבע היטב. האמריקאים לא איכזבו גם בגזע זה ומציגים שלל צבעים שאינם מקובלים על ה- FCI כמו לבן עם טלאים ומחברים דמויי הרלקווין. הפיגמנט הוא נושא חשוב וחייב להיות מלא וכהה בשפתיים, בעיניים ובאף, במיוחד בכלבים בהם הפרווה בהירה יותר או חסרת עומק. זוהי נקודה חשובה כאשר אנו פוגשים בזירה צבע פרווה בהיר. מגוון הצבעים כפי שמפורט מעניק לנו קשת מאוד עשירה של צבעים ואוסרת עלינו לבן על כל הרכביו למעט כתם קטן על החזה ולשחור- בלק ללא טן. התופעות הללו ידועות בצבעי הבלק אנד טן: המלניזם היא תופעה המעצימה את הפיגמנט הכהה עוד יותר, מטשטשת את סימון הטן (או הברנד במקרה של הדקל) ומכאן אנו עלולים להגיע לכלב שכולו צבע שחור (פסול). התופעה השנייה וההפוכה לה הפלביזם "מבהירה" את הפיגמנט ונוטלת ממנו את העומק. תופעה זו יוצרת את הצבעים חסרי העומק כמו החומים בהירים עם סימני ברנד בצהוב. גם במקרה הזה התקן אינו מעניש אך מציין שאין להעדיף. ההנחיה במקרה זה למגדלים שראוי שישימו לב לאן נושאים אותם קווי הדם והתפתחות הצבע העתידית היא שיקול חשוב מאוד.
דקל קצר שיער מציג כמעט את כל אפשרויות הצבע כמו הארוך השיער. גם כאן אנו נחפש את הגוון האחיד והעמוק.
הצבעים שמציג הדקל הזיפי דומים לאלו שמציגים שאר הוריאנטים של הגזע אם כי למרות שחיפשתי היטב לא ראיתי ולא מצאתי תמונות של אדומים או משויישים. הפרווה הזיפית כמאפיין הינה גסה בהרבה משתי התצורות האחרות והמריטה אותה יש לבצע באופן קבוע משנים עד מאוד את הצורה וההופעה. מבנה השיער הזיפי ייחודי וצורתו משפיעה על צבע השיער ועל האפקט הצבע המשתקף בה. צבעי "חזיר הבר" וצבע "עלי השלכת" יכולים להיות קרובים מאוד כאשר השיער ארוך יותר ומאפיין צבעוני כמו צבע חום מופיע בו יותר. בכל מקרה אלו הם צבעים שנועדו לאפשר הטמעה והסוואה בסביבה וכל הרכב של חומים אפורים קביל. בשל הפרווה הזיפית והמרקם הגס , צבע הבלק אנד טן יראה פחות עמוק מאשר אצל דקלים בעלי פרווה קצרה בדומה לברק הצבע המתקבל מנייר בעל גימור כרום או הצבע העמום של נייר נטול עץ. גם כאן עלינו לחפש את העמוק והמובהק.

שיער ארוך
שיער: הפרווה החלקה והמבריקה, הכוללת גם פרווה תחתית והצמודה היטב לגוף, ארוכה יותר בצוואר התחתי ובחלקים התחתונים של הגוף. באוזניים על השיער להיות ארוך יותר מעבר לקצה האוזן (ניצוי). ניצוי בולט בחלק האחורי של הרגליים. השיער ארוך ביותר בחלק התחתי של הזנב ויוצר דגל ממשי.
צבע: כפי שתואר בחלק השיער א-ג.

המיון לפי צבעים הינו לצרכים גידוליים. אין הוא בא לידי ביטוי בתערוכות ואין בו חשיבות בזירת השיפוט. התקן ממיין את הכלבים לפי הצבעים השונים. מיון זה הינו לכל סוגי השיער .
בגזע מותרים מגוון רחב של צבעים. הנפוצים הם גווני האדום והשחור טן בעוד שגוונים אחרים נדירים ביותר.
א. צבע אחיד – גווני אדום. מתבקש גוון אחיד עמוק וכהה ככל הניתן מותר עד כדי צהוב ואולם יש להעדיף את הכהים יותר. גם כלבים בעלי תפזורת של שיער שחור מוגדרים כבעלי צבע אחיד. גווני חום אדום רצויים פחות.


משמאל אדום עמוק מימין אדום עם קצוות שיער שחורות


ב. שני צבעים – צבע שחור או חום עמוק עם טן במקומות מוגדרים (מעל העין, שני צדדי הזרבובית, שפה תחתונה, פנים האפרכסת, חזה קדמי, כל רגל, פי הטבעת ובשליש הראשון והתחתון של הזנב. התקן מציין כי כיתום גדול מדי אינו רצוי.


ג. מנומרים - BRINBLE: אלו הם כלבים בעלי גוון בסיסי כהה שחור או אדום ועליו כתמים מאורכים בהירים יותר. המנומרים משולבים גם בכתמי טן. זהו צבע נדיר יחסית בגזע ונפוץ יחסית יותר בארה"ב.

 


ד. משויישים – DAPPLE: הם אלו שהרקע בהיר ואילו הכתמים מאורכים ומרוחים בחוסר סדר והם הכהים יותר. צבע זה מופיע בזכות קיומו של אלל מיוחד בשם MERLE במערך הגנטי שלהם והגורם לצבע הבסיסי לעבור דילול. תקן הגזע לא רק שמקבל צבע זה אלא אף מוכן לקבל את דילול הפיגמנט בעין, בכלבים אלו. מצד שני מועדון הגזע הגרמני אוסר על הכלאה בין שני כלבים משויישים כיוון שיש סכנה מוחשית לקבל צאצאים עם בעיות שמיעה וראייה.

ד. צבעים נוספים. – בציינו סעיף זה התקן למעשה קובע כי אין מגבלה משמעותית לגבי צבעי הדקל.

כל שניתן ללמוד מהתקן הוא כי יש להעדיף כלבים בעלי צבעים כהים, עמוקים וברורים. בכתובים על הגזע, מתורגם היבט זה של התקן בכך שבסופו של דבר חשובות תכונות העבודה של הכלב, על צבעיו. לגבי הכלבים בעלי השיער הזיפי, התקן מקבל את כל הצבעים הנ"ל ומוסיף גם גוונים של חום בשמות ספרותיים כגון חום חזיר בר עד כדי חום עלים יבשים.

גודל ומשקל

דקל סטנדרט: היקף חזה 35 ס"מ. גבול עליון למשקל כ- 9 ק"ג.
דקל זעיר: היקף חזה 30-35 ס"מ. המדידה תתבצע כאשר הכלב לפחות בן 15 חודש.
דקל ארנבי: היקף חזה עד 30 ס"מ. המדידה תתבצע כאשר הכלב לפחות בן 15 חודש.
משקל: דקל סטנדרט עד כ- 9 ק"ג.

שגיאות

כל סטייה מהנקודות המפורטות מעלה תחשב כשגיאה ומידת חומרתה תישפט ביחס ישיר לדרגתה.

• M3 (טוחנת מספר שלוש) אין להתחשב בה בעת השיפוט. חוסר של 2xPM1 (קדם טוחנת מספר 1) לא יקבל עונש. היעדר של PM2 יחשב כשגיאה גם אם שום שן אחרת אינה חסרה, למעט M3, בנוסף תחשב כשגיאה כל סטייה ממנשך מספריים סוגר היטב.

שגיאות חמורות

• גוף חלש, ארוך רגליים, הנמרח על הארץ.
• מחסור בשיניים מעבר למה שתואר בשגיאות ובשגיאות הפוסלות.
• עיניים בהירות (למעט בכלבים משויישים).
• אוזניים מחודדות ומאד מקופלות.
• מבנה חלש ושקוע בין הכתפיים.
• גב קעור או קמור.
• מותן חלשה.
• תנועה אחורית גבוהה (מותנית גבוהה יותר מהשיכמה)
• חזה חלש.
• בטן משוכה מעלה מדי (במבנה אופייני לוויפט).
• זיוותים חסרים מלפנים או מאחור.
• אחוריים צרים, חסרים שריריות.
• עקבי פרה או עקבים נוטים החוצה.
• תנועה לא ישרה (רגליים נוטות פנימה או החוצה)
• אצבעות פתוחות.
• תנועה כבדה, מגושמת, ברווזית.

פרווה שגויה

דקל קצר שיער
• פרווה רכה או דקה מדי. כיסים קרחים על האוזן או בכל מקום אחר.
• הפרווה קשיחה מדי או מלאה מדי.
• זנב דמוי מברשת.
• זנב שבחלקו או כולו חסר שיער.
• צבע שחור כולו ללא שום צבע או כיתום אחר.

דקל שיער זיפי
• פרווה רכה, ארוכה או קצרה.
• פרווה ארוכה העומדת רחוק מהגוף בכל כיוון.
• פרווה מתולתלת או גלית.
• פרווה רכה בראש.
• זנב עם דגל.
• חוסר בזקן.
• חוסר בפרווה תחתית.
• פרווה קצרה.

דקל ארוך שיער
• פרווה באורך שווה לאורך כל הגוף.
• פרווה גלית או מדובללת.
• חוסר בדגל בזנב.
• חוסר בניצוי תלוי באוזן.
• פרווה קצרה.
• שביל שיער מודגש בגב.
• שיער ארוך מדי בין האצבעות.

שגיאות פוסלות

• כלב מאד חששן או בעל אופי תוקפני.
• מנשך אפי או סנטרי, מנשך לא סדיר.
• מיקום שגוי של ניבים תחתונים.
• מחסור בניב אחד או יותר. מחסור בחותכת אחת או יותר.
• מחסור בטוחנות או בקדם טוחנות אחרות.
הסתייגות: שתי ה- PM1, ו- PM2 אחת ללא התחשבות ב M3, כפי שצוין תחת שגיאות.
• חזה: עצם חזה קדמי "חתוכה".
• כל שגיאה בזנב.
• כתפיים מאד חלשות.
• מפרוק הפוך בכפות.
• צבע שחור אחיד ללא כל כיתום, לבן עם או בלי כתמים.
• כל צבע אחר למעט מה שצוין תחת פרק צבעים.

הערה: זכרים חייבים בשני אשכים טבעיים הממוקמים באופן מלא בשק האשכים.